החלטה בתיק מ"ת 42460-01-12 - פסקדין

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק וגניבה. על-פי האמור בעובדות כתב האישום, ביום 9.1.12, בהיותו בחנות "FOX" בבאר-שבע גנב המשיב יחד עם אחר שזהותו אינה ידועה פלאפון. על-פי האמור בסע' 2 לעובדות כתב האישום, בתאריך הנ"ל, בהיותו ברח' הרצל, גנב המשיב בצוותא חדא עם אחר מכשיר אייפון. המשיב ביצע את המעשים כאמור לעיל כשאין בידו היתר כניסה או שהייה כדין. במהלך הדיון שנערך בפניי חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה ככל שאלה נוגעות לעבירות הגניבה, ולחלופין טען כי יש בהן כרסום של ממש.

ב"כ המשיב מפנה לדוח של השוטר אופיר יברקו, ממנו עולה שהפלאפונים נתפסו במקום בו ישב החשוד האחר, זה שברח. אליבא דידו, משנמצאו המכשירים מוחבאים מתחת למושבו של הנוסע שברח, לא ברור כיצד יכולה המבקשת לייחס אותם אך ורק למשיב, כאשר כאמור, אחד מהם אף נעצר והוגש נגדו כתב אישום בנפרד. אשר לאישום השני, הראיה הרלבנטית לענייננו הינה צילום מצלמת האבטחה במקום ממנו ניטל מכשיר הטלפון, כאשר כפי שעולה מהזכ"ד של השוטר אור כהן, מי שהלכה למעשה נוטל את המכשיר זהו האחר שברח ולא המשיב. גם ביחס לאירוע זה, טוען ב"כ המשיב שלא ניתן לקשור בין האחר לבין המשיב שלפנינו, וכך גם אין לייחס כל משקל למסקנה אותה מסיק השוטר, ממנה השניים פועלים בצוותא חדא.

בנסיבות המתוארות לעיל, ובהיעדר ראיות לכאורה לעבירות הגניבה, הרי שנותרנו עם עבירת השב"ח לבדה, כאשר ניתן ואפשר להורות על שחרורו של המשיב בתנאים שיבטיחו את התייצבותו. בהמשך למתואר לעיל התייצבו שני ערבים, האחד בעל תעודת זהות ישראלית, והשני תושב השטחים, אחיו של המשיב בעל אישור כניסה לישראל. מנגד, באת-כוח המבקשת סבורה כי ניתן לייחס למשיב את הגניבה כאמור בסעיף הראשון מכוח החזקה התכופה, ואילו ביחס לעובדה מס' 2 הרי שהמשיב מאשר שהוא זה שמצולם, ומאחר שנמצא ברכב ביחד עם הפלאפון יש לייחס לו גם כן את הגניבה הנ"ל. ב"כ המבקשת סבורה כי אין מקום להורות על שחרורו של המשיב נוכח כך שלמשיב הרשעות קודמות, ונוכח כך שהמשיב אף מודה שהתחזה בעבר לאחיו, ויתירה מכך, אף נדון תחת אותה זהות בדויה, כך שהמדינה הגישה בקשה לתיקון ר"פ.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ועברתי על חומר החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה אין ראיות לכאורה ככל שאלה נוגעות לגניבת מכשיר הסמסונג (עובדה  מס' 1) , ואילו ביחס לגניבת מכשיר האי-פון (עובדה מס' 2) ישנן ראיות לכאורה כשבצידן כרסום. אשר לעצם עבירת השב"ח יש כאמור הסכמה לראיות לכאורה.

אל המסקנה כאמור לעיל הגעתי בהינתן אלה:

כאמור, שני המכשירים נמצאו בחיפוש שנערך ברכב . ב"כ המבקשת מצביעה על "החזקה התכופה" שיש בה לקשור את המשיב לגניבת המכשירים כאשר לגבי גניבת מכשיר הסמסונג זוהי הראיה היחידה שיש בנמצא. ביחס לכך הרי שאותם מכשירים לא נתפשו על המשיב או בכליו. לא זו בלבד,   אלו נמצאו דווקא מתחת למושבו של אותו אחר שאין מחלוקת שהיה מעורב בגניבת האי -פון.

כשאלו בהם פני הדברים, הרי שעסקינן בראיה נסיבתית שיכולה להוביל ליותר ממסקנה אחת ובהיעדר ראיות נוספות, הרי שאין בה כדי להוות ראיות לכאורה. ביחס לכך, העובדה שנגד המסיע לא הוגש כתב אישום בגין אותה גניבת מכשיר, מלמדת אף היא כי גם המבקשת סבורה הייתה שאין בראיה זו לבדה כדי לבסס הרשעה.

אשר לאישום מס' 2, ישנם כאמור צילומי מצלמת האבטחה ועדותו של בעל הקיוסק מהם ניתן ללמוד כי המשיב נכנס לקיוסק יחד עם האחר לחנות כאשר האחר הוא זה שנצפה נוטל את מכשיר האי-פון. הראיות בדבר הביצוע בצוותא נלמדות לכאורה מדברי המוכר לפיהם המשיב העסיק אותו ולקח אותו הצידה וזאת על מנת לאפשר לאחר את "שעת הכושר" ליטול המכשיר, ובדומה, את התרשמותו של השוטר כי השניים פעלו בצוותא חדא נוכח כך שנכנסו יחדיו לחנות, נצפו משוחחים בניהם ויצאו יחדיו ממנה. המשיב בחקירתו מכחיש שפעל בכל דרך שהיא באופן מתואם עם האחר ולדבריו לא ידע מעשהו. 

המדובר  בטענות שדינן להתברר במסגרת התיק העיקרי אולם כבר כעת לא ניתן להתעלם כי אין המדובר בראיות ישירות אלא נסיבתיות ובעלות חולשה. כאן יש לציין כי עובדת הימצאות הטלפונים ברכב (שלא בחזקתו האחר) יכולה להצטרף לראיות האחרות וכך גם העובדה שהמשיב מכחיש בהודעתו הראשונה שהיה כלל בבאר שבע באותו היום, דבר שהנו שקרי, יש בה גם כן להצטרף ליתר הראיות וללמד כי נוכחותו בעיר לא היו תמימה וזה מרחיק עצמו ממקום ביצוע העבירה.

ברגיל, משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה בעוצמה נמוכה,היה בכך על פי הפסיקה להוביל  לשחרור בתנאים מקלים. דא עקא, בענינו של משיב זה מצאתי כי אין מקום להורות על שחרורו בערבות, חרף החולשה בראיות נוכח כך כי בעניינו החשש להימלטות הנו מוחשי ביותר ובעוצמה גבוהה.

ראשית אציין כי מדובר במי שעל פי הרישום הפלילי הרשום על שמו, הורשע בשנת 2001 בביצוען של 8 עבירות פריצה לרכב וכניסה שלא כדין לישראל, ובגין ריצה כקטין 45 ימי מאסר.

לא בכדי הקדמתי וציינתי באופן חריג כי על פי הרישום הפלילי "על שמו" וזאת עקב כך שכפי שעולה מחומר הראיות, המשיב מודה כי התחזה בכזב בלפחות 3 פעמים שונות לאחיו, גהאד אלגאברין בעת שנתפס בשטחי המדינה ולא זו בלבד אף הועמד לדין, הורשע וריצה עונשי מאסר והכל שהוא תחת אותה זהות בדויה.  (ר' בעניין זה הודאתו מיום 15.1.12 עמ' 19 וכן דו"ח השוואת טביעות אצבע מיום 12.1.12 ). בעקבות כך אף הוגשה בקשה לשינוי הרישום הפלילי בהתאם. ביחס לכך המשיב אף הועמד בבית משפט לנוער במסגרת פלא 282662/05 למרות שבאותה עת היה בגיר בן 20! נוכח כך שאחיו קטן ממנו בכ- 3 שנים)

לציין כי מעבר לאותן שלוש הרשעות, ישנו גילוי נוסך של ט.א ל המשיב במסגרת פ"א 118337/2009 אשר גם אם לא נמצאו די ראיות למעורבותו באותו השוד עדיין מלמדות על כניסה נוספת לישראל שלא כדין.  המדינה מטעמיה היא, בחרה שלא להגיש כתב אישום על עצם ההתחזות אולם לצורך החשש מהימלטות המדובר בנתון רב משקל המלמד על משיב שאינו מהסס פעם אחר פעם להיכנס ללא אישור לישראל, להתחזות לאחרים ולחטוא בעבירות רכוש.

ביחס לנתון אחרון זה הרי משעולה שהרישום הפלילי של ג'יהאד אחיו הנו של המשיב שלפנינו  נמצא אם כן כי למשיב עוד שלוש הרשעות נוספות בגין כניסה שלא כדין לישראל, לרבות הרשעה נוספת בגין גניבה מיום 20.12.2006. דבר המלמד על התנהגות רציבידיסטית שאינה מתמתנת חרף הרשעות ועונשי מאסר.

כל אלה, מלמדים כאמור על חשש ממשי להימלטות מן הדין שלא מצאתי בערבות הכספית ובהתחיבותם של שני הערבים ככאלו שיוכלים לצמצמו. את ביטוי לחולשה בראיות (לעבירת הגניבה) שאין להתעלם ממנה אתן בכך שאקבע תקופה שלאחריה, במידה ולא יסתיים המשפט, יוכל המשיב להגיש בקשה לעיון חוזר. 

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו תוך שהנני לקבוע כי במידה ומשפטו לא יסתיים בתוך75 יום, יהיה בכך כדי להוות עילה להגשת בקשה לעיון חוזר. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: